23Jul

BCC או SCC — מה ההבדל

כשמגיעים אליי עם דוח פתולוגי ביד, המילה "סרטן" כבר גרמה לחרדה. לרוב, בשלב הזה, המטופל כבר לא קורא בדיוק מה כתוב — רק ראה את המילה ועצר.

אז בואו נדבר על שני סוגי הגידולים הנפוצים ביותר שאני מנתח: BCC ו-SCC.
כן - שניהם סרטן עור.
לא - הם לא אותו הדבר.

ראשון: BCC — Basal Cell Carcinoma, סרטן תאי בסיס
זה הגידול היחיד הנפוץ ביותר. בערך 8 מתוך 10 מקרים שמגיעים אליי הם BCC.
זהו גידול שגדל לאט. הוא כמעט אף פעם לא מתפשט לאיברים אחרים. אבל — הוא חודר לעומק. גידול BCC קטן על האף יכול, תוך שנים, להגיע לסחוס. על העפעף — לתוך ארובת העין ולתוך העצבים. בחלק מהמקרים הגידול הזה יודע לפלוש ולחדור לרקמה שמסביבו כמעט בלי שום סימן חיצוני למעט שינוי קל בגוון העור או בטקסטורה שלו.
הסימן הקלאסי: פצע ורדרד מבריק שחוזר ומדמם, לא מחלים, וגודל לאיטו. לעיתים הוא יכול גם להיות חום או שחור בחלקו ויש לו נטייה לא פעם להופיע במקומות שבהם המטופל חושב שהופיע כתוצאה מחבלה או פציעה (למשל ממשקפיים או ממשהו אחר).

שני: SCC — Squamous Cell Carcinoma, סרטן תאי קשקש
זהו גידול פחות נפוץ והוא מתנהג אחרת. SCC יכול להתפשט — לבלוטות לימפה, ובמקרים נדירים לאיברים מרוחקים. לא בכל המקרים, לא בסבירות גבוהה, אבל זה שינוי משמעותי לעומת BCC. בחלק מהמקרים הגידול הזה מסוכן ואף קטלני!
#bcc #SCC #scc קיימים סוגים שונים של הגידול הזה - ממאירים יותר ופחות, עמוקים ושטחיים.
הסימן הקלאסי: נגע מחוספס, מתקלף, לפעמים כיבי, לפעמים בשרני וגושי, בד"כ על אזורי עור חשופים לשמש — פנים, אוזניים, שפתיים, ידיים.

למה ניתוח מוז הוא הטיפול המועדף לשניהם?
כי בניתוח מוז, בשונה מכריתה רגילה, אנחנו בודקים את כל שולי הגידול באופן מיידי תחת מיקרוסקופ. לא לוקחים "שוליים רחבים" כאבטחה — לוקחים בדיוק מה שצריך, מאמתים שהכל נוקה, וסוגרים. התוצאה: שיעורי ריפוי מקסימליים עם פגיעה מינימלית ברקמה בריאה.

שורה תחתונה:
בגידול מסוג BCC — חשוב לטפל, אולי טיפה פחות דחוף, אבל לא נחכה.
בגידול מסוג SCC — בהחלט לא נחכה. רצוי לטפל בהקדם ובאופן יסודי.

אם קיבלתם דוח עם אחד מהשמות האלה — צרו קשר. נסביר בדיוק מה קורה ומה הצעד הבא.

14Jul

עשרת אלפים ניתוחי מוז — מה שלמדתי על סרטן עור, מטופלים ועצמי

כשביצעתי את ניתוח המוז הראשון שלי, בתחילת שנות האלפיים, הגעתי לחדר הניתוח עם פרוטוקול, ציוד, ידע תיאורטי שרכשתי בהכשרה בסן דייגו וניסיון קליני שרכשתי בהשתלמות ממושכת בכירורגיה פלסטית במהלך ההתמחות שלי. מה שלא ידעתי עדיין — זה מה שרק ניתוח אחרי ניתוח מלמד.

עשרת אלפי ניתוחים מאוחר יותר, אני יכול לומר שחלק גדול ממה שאני יודע היום לא נמצא באף ספר לימוד.

מה שהנתונים לא מספרים:
שיעור ריפוי של 99% בניתוחי מוז לגידולי BCC — זה מספר אמיתי. אבל מאחורי כל אחוז נמצאים אנשים. גבר בן 72 שהגיע עם "פצעון קטן על האף" שהסתבר כגידול שחדר לסחוס. אישה בת 58 שדחתה את הניתוח שנה וחצי "כי זה נראה לא חשוב". ילד בן 17 שהגידול שלו התגלה בבדיקת שגרה.
כל מקרה לימד אותי משהו.

מה שמפתיע מטופלים הכי הרבה:
רובם חושבים שניתוח מוז הוא "ניתוח גדול". הם מגיעים עם חרדה, עם מישהו שמלווה אותם, עם שאלות על הרדמה כללית.
במציאות: רוב הניתוחים מתבצעים בהרדמה מקומית בלבד, בחדר הניתוח של המרפאה. מגיעים בבוקר, חוזרים הביתה בצהריים. הצלקת, ברוב המקרים, כמעט בלתי נראית לאחר חצי שנה.

מה שעדיין מדאיג אותי
מטופלים שמגיעים מאוחר מדי.
לא מאוחר מדי במובן הדרמטי — אלא מאוחר מדי במובן של "ידעתי שמשהו לא בסדר לפני שנה, אבל חשבתי ש..., חיכיתי ש...". כל חודש של המתנה עם BCC או SCC על הפנים הוא עוד מילימטר של גידול, עוד רקמה שתצטרך להסיר, עוד סיכון לסיבוכים ולנזקים אסתטיים שיהיה קשה לתקן.

אם יש לכם נגע שלא מחלים, פצע שחוזר, כתם שמשתנה — בואו. גם אם בסוף זה יתגלה כשפיר לחלוטין. עדיף ביקור ששולל גידול מביקור שמוכיח שטיפחתם גידול גדול ומסוכן.

מה שלא השתנה:
כל ניתוח, מהראשון ועד עכשיו, מתחיל באותו רגע: כשאני מסביר למטופל על הניתוח ומה עומד לקרות ורואה את החרדה יורדת מהפנים שלו. זה לא השתנה. זה לא ישתנה.

לשאלות או לתיאום תור: ווטסאפ/סמס ל- 050-5633002 או מייל ל- 5633033@gmail.com